הסרת משקפיים בלייזר אינטראלאסיק – מיכל, נתניה

אם הייתם אומרים לי לפני שנה, שנתיים או עשר שנים למשל שיבוא היום ואוכל לשבת מול המחשב ולכתוב טקסטים שלמים מבלי שעל האף יונח זוג משקפי ראיה, רוב הסיכויים שהייתי חושבת שאתם פשוט לא ממש מכירים אותי לעומק. זה לא שאני לא מאמינה שצריך לצעוד קדימה עם ההתפתחויות הטכנולוגיות בתחום הרפואה, זה פשוט שמאז ומעולם פחדתי מניתוחים, מזריקות ובאופן כללי מרופאים.

מי אני?

קוראים לי מיכל, אני בת ארבעים, יש לי בעל מקסים ושלושה ילדים מדהימים ואף אחד מהם לא מכיר אותי בלי משקפיים. אני מרכיבה משקפיים מגיל שמונה ולמרות שהתנסיתי בהרכבה של עדשות מגע, אף פעם לא הצלחתי להתמיד בכך. בהתחלה העדשות של המשקפיים שלי היו דקות מאוד, אבל במהלך השנים המספר הלך ועלה והעדשות הפכו לעבות יותר ויותר.

אמנם אני יכולה לכתוב בלב שלם כי התרגלתי למראה שלי עם המשקפיים, אבל ככל שהתבגרתי הבנתי שנמאס לי כבר להיות תלויה במשהו כל כך חיצוני, נמאס לי כבר להוריד את המשקפיים בכל פעם שמישהו מעוניין לצלם אותי, נמאס לי להיות בחרדה ששוב אשכח לארוז את המשקפיים וזוג נוסף במזוודה לפני יציאה לחופשה, נמאס לי להוציא הון עתק בכל פעם שהמספר נהיה גבוה יותר ובאופן כללי כפי שאתם כבר ודאי מבינים, אפשר פשוט לכתוב שנמאס לי להרכיב משקפיים.

איך הכל התחיל?

הכל התחיל כששרית, חברה טובה וקרובה שלי מהמשרד הגיעה לעבודה בלי משקפיים. אתם צריכים להבין ששרית ואני זכינו לכינוי זוג המשקפופריות די מהר אחרי שהתחלנו לעבוד במשרד כי שתינו הרכבנו משקפיים וכי הקפדנו שלא להיפרד. בגלל זה כשהיא הגיעה למשרד יום בהיר אחד ללא כל הכנה מוקדמת בלי המשקפיים, הייתי פשוט המומה.

מצד אחד הייתי המומה מכך שהיא לא סיפרה לי על צעד כל כך משמעותי ומצד שני הייתי המומה מכמות התגובות החיוביות שקיבלה על המראה החדש שלה. כמובן שברגע שיצאנו מהמשרד התחלתי להפגיז אותה בשאלות וגם הסברתי לה עד כמה פגעה בי כשלא סיפרה לי על המהלך הדרמטי, אך אחרי שיחה ארוכה של כמה שעות שניהלנו בבית הקפה שליד המשרד, הבנתי שבסך הכול הוצאתי את הדברים מפרופורציה.

פשוט בעיניי ניתוח הסרת משקפיים בלייזר היה צעד רדיקלי ומהפכני של ממש אבל לפי איך ששרית תיארה את זה, מדובר היה בעשרים דקות בלבד מזמנה שלא היו כרוכות בכאב או בפחד. היא פשוט החליטה ללכת על זה והלכה על זה בגדול. מה זה בגדול? בענק! באותו הרגע גמלה בי ההחלטה להפתיע את כל מי שאני מכירה ולעבור את ההליך בעצמי.

שיטת הניתוח שעברתי: אינטרלאסיק (intralasik)

מאחר ורציתי להשיב לשרית כגמולה, לא שיתפתי אותה בהחלטה שלי לעבור את הניתוח, אבל בכל זאת הקפדתי לקחת ממנה את כל הפרטים האפשריים בנוגע לטכניקה הניתוחית, למנתח, לקליניקה ועוד. כשניגשתי למכון הרפואי גיליתי שאני לא יכולה לעבור את הניתוח הספציפי שעברה שרית משום שיש לי עיניים שקועות יחסית, אישונים רחבים במיוחד וקרנית דקה מאוד.

הרופא שטיפל בי המליץ לי לעבור ניתוח בטכניקה שנקראת אינטראלאסיק (intralasik). אחרי שהוא הסביר לי שמדובר על טכניקה מתקדמת מאוד שבה לא נעשה שימוש בסכין מנתחים אלא רק בשני סוגים של מכשירי לייזר משוכללים, נרגעתי מאוד.

לאחר הניתוח

האדם היחיד שידע על הניתוח היה בעלי, כי הייתי צריכה שיאסוף אותי מהקליניקה אחרי הניתוח וכמובן שגם בגלל שאני לא שומרת סודות מבעלי בשום פנים ואופן. יום אחרי הניתוח פשוט לא יכולתי להאמין למראה עיניי תרתי משמע. הראייה שלי התחדדה במשך הימים הבאים ויומיים אחרי הניתוח כבר חזרתי לעבודה. התגובות של העובדים במשרד, היכולת שלי לשבת עכשיו ולכתוב לכם בלי משקפיים והמראה האטרקטיבי שלי גרמו לי להיות מאושרת יותר ונתנו דחיפה רצינית לביטחון העצמי שלי. עם זאת, רק שאלה אחת נותרה כשהיא עומדת בעינה, או ליתר דיוק בעיניי – למה לא עשיתי את זה קודם?!

← לרשימת מרפאות הסרת משקפיים בלייזר בנתניה