הסרת משקפיים בלייזר בשיטת אינטראלאסיק – הדר, כפר סבא

הסרת משקפיים בלייזר הייתה אחת ההחלטות הטובות שעשיתי בחיי. לקום בבוקר, לפקוח את העניים ולראות, הכל, בבירור, ללא כל תלות במכשיר אופטי – כל זה נראה לי היום כה טבעי, כך שאני לא זוכרת איך היו חיי לפני שעברתי ניתוח לייזר להסרת המשקפיים.

מי אני?

שמי הדר אורן, בת 33 מכפר סבא. אני נשואה, אמא ליובל הקטנה, ועובדת במשרה מלאה כמנהלת צוות בחברת שיווק ופרסום באינטרנט. אני אוהבת לעסוק בספורט, שיחקתי כדורעף בעבר, אוהבת לאפות ולבשל. קצת קשה לי להיזכר בימים שלפני הניתוח כי לראות בלי עזרה זה מרגיש הדבר הכי טבעי והכי רגיל שיכול להיות.

איך הכל התחיל?

מגיל 9 בערך אני מרכיבה משקפיים. אני זוכרת שבהתחלה הרכבתי משקפיים לצורך קריאה ואז גם למרחק ואפילו הייתה תקופה שהיו לי משקפי ביפוקאל. בהמשך הייתה תקופה שלא הרכבתי את המשקפיים ואז מהחטיבה בערך חזרתי להרכיב אותם. בהתחלה, בעיקר בשיעורים כדי לראות את הלוח ועם השנים המספר הלך ועלה בהתמדה עד שהייתי חייבת להרכיב משקפיים כל היום. סה"כ לא הייתה לי בעיה עם המשקפיים אבל אין ספק שהייתי תלותית בהם. הם היו חלק מהחיים שלי וחלק בלתי נפרד מהפנים שלי, ובתור אחת שלא הלכה עם תכשיטים עד שהתחתנה, זה גם היה התכשיט שלי.

בשנים האחרונות שלי עם המשקפיים (דווקא אחרי החתונה), אחרי שהצלחתי להתגבר על הפחד של להכניס אצבעות לעיניים, עברתי לעדשות מגע והייתי איתם בערך שנתיים.

בשלב מסויים, בערך בגיל 28, התחלתי למאוס במשקפיים ובתלות בעדשות מגע, שאי אפשר להירדם איתם מול הטלוויזיה בספונטיות, והתחלתי לברר על אפשרות של הסרת משקפיים בלייזר במרפאות השונות. כמובן שמה שהכי הפחיד אותי הוא הפחד שיקרה משהו ואני אתעוור, אבל החלטתי בכל זאת ללכת על זה, עשיתי בדיקות מקדימות ובירורים מקיפים וגיליתי שהתעוורות זו לא באמת סכנה קיימת בניתוחים הללו וסמכתי על הרופא שביצע לי את הניתוח.

שיטת הניתוח שעברתי: אינטראלאסיק

אחרי שנפגשתי עם הרופא המנתח, עברתי את הבדיקות המתאימות ואמרו שיש לי קרנית עבה וטובה לעבור ניתוח לייזר בעיניים בשיטת אינטראלאסיק (אפילו עם ספיירים). החלטתי שאני הולכת על זה.

את הניתוח קבעתי ליום חמישי בצהריים, נסעתי ביחד עם ההורים (כי מישהו חייב לנהוג בדרך חזור וגם כי הם מימנו את הניתוח). כשעה לפני הניתוח קיבלתי כדור הרגעה שאמור להקל על הכאבים.

הניתוח עצמו ארך פחות מ-10 דקות. אני זוכרת ששכבתי על המיטה של הרופא, רגע אחד ראיתי ורגע אחד ראיתי מטושטש כי "תיקנו" לי את הקרנית. הניתוח עצמו היה מהיר מאוד וללא כאבים. כבר כשיצאתי מחדר הניתוח הסתכלתי על הטלוויזיה וראיתי הכל, וברור!!!

לאחר הניתוח

אחרי שההרדמה פגה אני זוכרת שהיו לי כמה שעות של כאבים חזקים בבית, בעיקר אתה מרגיש כאילו מישהו מסנוור אותך בכוח (והחושך והעיניים העצומות לא עוזרות), אבל אחרי כמה שעות בודדות הכאבים עברו ושוב הסתכלתי על הטלוויזיה וגיליתי שאני רואה טוב, ברור ובלי שום עזרה.

אני לא אשכח שבבוקר למחרת, יום שישי, נסעתי לבדיקה של אחרי הניתוח, הסתכלתי החוצה ונדהמתי לראות את השמיים – הם היו כחולים, בהירים ונקיים! הייתי בשוק מהעובדה שאני רואה כל כך טוב, ברור וחלק – וכל זה בלי משקפיים. ראיתי עוד יותר טוב מאיך שראיתי קודם לכן, כאשר הרכבתי המשקפיים.

היום, בערך חמש שנים אחרי הניתוח, אני לא זוכרת את החיים עם משקפיים. לראות בלי משקפיים מרגיש הכי טבעי, נורמלי, רגיל ויומיומי שאני בכלל לא חושבת על זה במהלך היום.

אני חושבת שלעבור את הניתוח הזה הייתה אחת ההחלטות הכי טובות שעשיתי בחיים. אני ממליצה לכל אחד שמרכיב משקפיים לעשות את זה (כמובן שלאחר בדיקת התאמה שמעידה שהוא נמצא מתאים לעבור את הניתוח) ואני בהחלט יכולה לציין את זה כנקודת מפנה בחיי.